יחסי אחים

הנושא "קנאת אחים  ויחסי אחים" מעסיק את כל ההורים, בין אם יש להם ילד אחד והם מתכננים את הרחבת המשפחה, ובין אם המשפחה הורחבה, ו"תגידי לו" ו"הוא לקח לי" הפכו לקולות שבשיגרה. גם הילדים מתעסקים בנושא של יחסי הכוחות בבית, העדפת ההורה וכו' מייצרת קנאה.

מדוע ילדים מקנאים?
הקנאה היא רגש טבעי ואנושי. ילדים במשפחה נאלצים להתחרות ביניהם על אהבתם, הערכתם ותשומת לבם של ההורים, ולכן הקנאה היא בלתי נמנעת. יתכן שירגיש הילד הבכור, שאמו לא מסתפקת בו ו"בוגדת" בו עם אחיו הקטן. הילד הגדול מוכן לוותר על הכל לטובת אחיו הקטן, רק לא על אהבת ההורים. במוחו של הילד מתרוצצות מחשבות רבות: את מי הם אוהבים יותר, האם יאהבו אותי גם אם אהיה פחות מוכשר, יפה או מצליח; מדוע לבכור יש זכויות יתר, מדוע מפנקים יותר את הצעיר, את הבן או הבת; מדוע אחי יפה ממני, ספורטאי טוב ממני, מוכשר יותר בלימודים, ולא משנה כמה אתאמץ, סדר הלידה הוא קבוע. אהבת ההורים, התעניינותם והשקעתם הינם צורך קיומי, ולכן המאבק להבטחתם הוא מאבק הכרחי, וככזה גם לגיטימי.

קנאה אינה רגש פסול או נחות והסכנה אינה בעצם התחושה, אלא דווקא בניסיון לדכא אותה או לגרום לילד רגשות אשם על כך שהוא מקנא. קנאה היא חלק ממניע תחרותי טבעי, הדוחף את הילד להישגים, עוזר לו לעמוד על שלו ולשמור על זכויותיו. קנאת קטנים בגדולים דוחפת אותם ללמידה מתוך רצון לזכות בזכויות וביכולת שיש לגדולים, קנאת גדולים בקטנים מעודדת אותם לפתח מיומנויות בוגרות כמו: יוזמה, אחריות ויכולת התפשרות. קנאה שהופכת מוגזמת עלולה להיות גורם משתק המעכב את התפתחותם. ביטויי קנאה בין אחים – מתח, תחרות וכעס – הם חלק ממגוון הרגשות העולים בכל קשר אנושי. קשר שיש בו רק אהבה ופרגון חשוד במלאכותיות או בשטחיות רגשית.

מתי הקנאה חריגה?

קשה למתוח גבול מדויק בין קנאה נורמטיבית לחריגה, ובכל זאת ניתן להבחין ביניהם. במצב של קנאה נורמלית קיימים לצד גילויי קנאה גם גילויי חיבה ואכפתיות.

להלן כמה סימנים המעידים על מצב של קנאה חריגה: 

• כשתחושות קיפוח, קנאה וכעס ממלאות ומעסיקות את כל עולמו של הילד.
• כשתלונות קנאה מגיעות תמיד מאותו ילד (המקופח הנצחי).
• כשהקנאה גורמת לתופעות קשות כמו דכאון, אדישות, התנהגות ילדותית, פחדים (עקב רגשות האשם שהיא מעוררת), תוקפנות (עקב הכעס), פגיעה עצמית (כדי לא לפגוע באחיו). יש לבדוק אם אין גורם אחר (מלבד הקנאה) שגורם לתופעות אלה.
• כשהילד מעביר רגשות קנאה מהבית לסביבה החיצונית, לגן, לחברת הילדים, לבית הספר, מרגיש מקופח בכל מקום, ורגשות אלה גורמים לו בעיות תקשורת עם ילדים ומבוגרים.
• כשביטויי הקנאה אינם בשליטה. כשאחד הילדים עלול לעשות מעשה שיסכן את האחר.

האם הורים משפיעים על יחסי אחים? 
הורים גורמים לעתים, בלי לשים לב, להגברת רגשות הקנאה במשפחה. למשל, השוואה בין ילדים מעודדת קנאה, גם כשאחד הילדים זוכה בסטטוס של "הילד הטוב", "ילד לדוגמא", הוא ישלם מחיר כבד, כי אחיו יקנאו בו. מתן זכויות יתר לאחד האחים, שאינן מוצדקות לדעת האחרים, מעורר קנאה (דוגמת יוסף ואחיו).

התערבות יתר במריבות בין אחים (בעיקר לטובת אחד מהם) מגבירה קנאת אחים. במקרים אלה גילויי הקנאה גוברים מאוד בנוכחות ההורה. מריבות בין אחים הן לעתים קרובות דרך לנסות לזכות בהתייחסות ההורים, להכריח אותם להתערב, להוכיח להם מי טוב ומי רע, להעניש אותם וכו'. לכן כדאי להמנע מהתערבות, וכאשר אי אפשר יותר לעמוד מנגד, יש להסתפק בהפרדת כוחות בלי לשפוט מי
צודק ומי התחיל (משימה שנדונה לכשלון מראש).

עם זאת יש ליצור ולבדוק האם יש לילדים הזדמנות לקבל תשומת לב הורית גם ללא מריבה.
הורים שמשתדלים לא לקפח באמצעות מתן יחס שווה לכולם, למרות השוני בגיל, תורמים לתחושות הקיפוח. למשל, ילד בן 9, שצריך ללכת לישון באותה שעה עם אחיו בן ה- 4, ירגיש מקופח, ובצדק. לילדים בני גילים שונים יש צרכים שונים, ושוויון מלאכותי אכן יוצר קיפוח. לגדולים מותר לעשות דברים לבדם (ללכת לחבר, לחוג), הם זכאים לדמי כיס גבוהים יותר, הם הולכים לישון מאוחר יותר ויש תכניות טלוויזיה שמותר להם לראות. זו התייחסות לפיה כל אחד מקבל על-פי צרכיו ובהתאם לגילו, ללא יצירת שוויון מדומה.

הקושי לעמוד מול הכאב של הילד מפתה הורים רבים לענות על השאלה "את מי אתם אוהבים יותר?" בתשובה "אותך" מתוך רצון לחזק את בטחונו ולהרגיעו. אך התשובה הזו פועלת הפוך – "אם אתם אכן אוהבים אחד מהילדים יותר, כיצד אהיה בטוח שאחי אינו מועדף עלי?".
כמו כן, קנוניות מאחורי גבם של ילדים ("אל תספר לאחיך שלקחתי אותך, קניתי לך") רק מלבות את תחושת הקנאה. הילד חושב "מי יודע מה היא עושה איתו?" ומפתח חשדנות. 

מתי הילד מרגיש מקופח?
כל ילדינו חשובים ויקרים לנו מאוד. אולם, לכל ילד אנו מתקשרים באופן שונה בהתאם לייחודו. כאשר אחד מילדינו חש מקופח באופן עקבי, כדאי שנבדוק אם יש בו תכונות שקשה לנו איתן – האם הוא תחרותי מדי, כנוע מדי, תוקפני מדי או יהיר? סיבות לא מודעות עלולות לגרום לקיפוח. למשל, הוא דומה לחותנת הביקורתית, מאז הולדתו הורע המצב הכלכלי או שלידתו גרמה להפסקת לימודי האם.

אם אחד הילדים חש מקופח באופן קבוע, כדאי שנבדוק מה הוא מאותת.

לעתים קרובות הורים נגררים לעמדת התגוננות שיש בה מרכיב שיפוטי – "הוא אינו צודק, הוא לא מקופח, מה לא עשינו בשבילו" – ומאבדים את ההזדמנות לעזור לילד. כולנו נוטים לבלבל בין תפקוד של בוגר לאחריות של הורה, במיוחד במצבים בהם אנו טרודים ועייפים. חשוב לזכור, שילדים לא אוהבים כאשר ממנים אח גדול להיות "הורה" או משגיח שלהם, והאח הגדול היה שמח להשתחרר מעול המפקח. הגדולים יכולים לקבל על עצמם תפקידים מוגדרים כמו: לענות לטלפון, להוריד דברים ממדף גבוה, לעזור לאח במשחק, אך הם לא יכולים ואינם צריכים להיות ההורים. בהקשר זה בל נשכח, שכאשר האח הקטן מפר את החוקים, הוא אחראי לכך ולא אחיו הגדול. 

ילדים בעלי צרכים מיוחדים
ילדים התופסים מרחב גדול בטריטוריה המשפחתית עלולים להפוך מושא לקנאה. ביניהם ילדים בעלי צרכים מיוחדים (חולים, נכים וכדומה). הטיפול והדאגה לילד המתקשה גורמים לעתים למניעת תשומת לב מספיקה ואף להזנחת הילדים האחרים במשפחה. הקנאה תפחת ושיתוף הפעולה יגבר במשפחות שבהן יימסר לילדים האחרים מידע על הקושי ויוסבר הצורך הממשי של ההורים להקדיש זמן רב לטיפול בילד המתקשה. חשוב לשתף גם את הילדים האחרים בטיפול בילד המתקשה – עזרה בהכנת שיעורי בית, עזרה בסידור החדר וכדומה, כדי לתת להם הרגשה שהם מסייעים. הורים לילד מתקשה חייבים לזכור, שיש להקדיש תשומת לב בלעדית, ואפילו רק מספר דקות ביום, גם לילדיהם האחרים. ניתן ליצור "חלוקת תפקידים משתנה" בין   ההורים בטיפול בילד המתקשה ובאחיו.


וכמה מילים בזכות
יחסי אחים הם בית הספר הטוב ביותר להתמודדות בינאישית וסיטואציות חברתיות. אחים לומדים בתנאים של חיבה הדדית פתרון משברים, טכניקות של משא ומתן, פשרה, חברותא של צעירים ודומים מול עולם המבוגרים וכדומה. ילד שגדל עם אחים הוא בד"כ גמיש יותר ומסתגל טוב יותר לשינויים.

לסיכום, מספר כללים: 
כאשר הילד הקטן מקנא בגדול, אפשר לעודד אותו שגם הוא יהיה פעם גדול וחזק.
במריבות, לא להיות שופטים. פשוט להפריד ולומר: "לא חשוב מי התחיל, במשפחה שלנו לא מכים". לעתים דרושה הפרדה פיזית ו"פסק זמן" עד יעבור זעם.
לא להדביק תוויות – "זה הילד החכם שלנו" "יש לו שתי ידיים שמאליות".
לא לערוך השוואות בין הילדים.

לכבד את חפציו האישיים של הילד, אך לעודד אותו לחלוק אותם עם אחיו, ע"פי רצונו. חשוב לזכור שזכות הילד לומר: "זה שלי".

לכל ילד צרכים משלו. יש להבהיר שאין מדובר בהעדפות אלא בגיל, זמן, עיסוק וכו'.
חשוב לשמור על הפרטיות של כל ילד כדי לעזור לפתח את זהותו העצמית והייחודית.
לא לענות על השאלה "את מי אתם אוהבים יותר?" בתשובה "אותך". אלא: "את שניכם", "שניכם ילדים שלי" וכדומה.

לא ליצור קנוניות מאחורי גבם של ילדים.
להקדיש תשומת לב בלעדית, ואפילו רק מספר דקות ביום, לכל ילד.
ככלל, אל תנסו להתחקות אחרי שורשי הסכסוך (פוליטיקאים מנוסים יותר כשלו במשימות אלה), אלא הציעו דרכים לפתרונו בהווה. דעו מה חשוב:
"אמא, הוא לקח לי" – "נסו להסתדר ביניכם/תסביר לו שזה לא נעים לך/תציע לו איך להתחלק" וכו'.

"אבא, תגיד לו" – "אני סומך עליכם שתסתדרו"…

אפרת קידר, מנחת הורים לילדים בגיל הרך ומטפלת זוגית ומשפחתית בקליניקה השוכנת בצפון תל אביב.
לפרטים נוספים וייעוץ טלפוני ראשוני חייגו עכשיו – 072-33-80-811