במפגשיי עם הורים אני מבקשת מהם לקחת רגע ולחשוב על השלב הבא המשמעותי של ילדיהם, במעבר מגן פרטי לגן עירוני, מגן לבית הספר היסודי, מיסודי לחטיבה וכך הלאה – אם מה הייתם רוצים שילדיכם יגיע? במה הייתם מציידים אותו? בסופו של דבר הכל מתנקז למושג ביטחון עצמי, דימוי עצמי חיובי שלו על עצמו. מה זה אומר שלילד יש ביטחון עצמי? איך זה בא לידי ביטוי? למה ביטחון עצמי חשוב? ממה ביטחון עצמי נבנה והיכן חלקנו כהורים?
הגדרת העצמי – ה"עצמי" – השלד של הנפש , עמוד השידרה שלה. מכיל את כל הידע שלך על עצמך. העצמי שלך הוא מה שאתה.
כל הידע של האדם על עצמו – חיצוניות, גוף, מראה, תכונות, חוזקות, חולשות, אהבות ונטיות אישיות (אהבה לריקוד/ספורט), מה נעים לו ומה שלא, מה מפחיד, רגשות, דעות, העדפות.
כל תוכנות ההפעלה שלו – הדרכים הייחודיות לו – הסגנון האישי שלו שמפעיל אותו. דרכים שלו להשיג דברים, להשפיע על אחרים, דרכים שלו לטפל בבעיות, היכולות לויסות רגשי, להרגעה עצמית, לעידוד עצמי.
יש ב'עצמי' – נציגויות מופנמות של כל הדמויות החשבות לאדם בחייו. הורים, אחים, בני זוג. דמויות דמיוניות. דמויות מהעבר. הוא מכניס לתוכו את התכונות שלהן או הדעות שלהן – 'קולות פנימיים' שמשפיעים עליו.
לדוגמא: דמות האמא – יש אמא אמיתית שמטפלת ודואגת. בתוכו תהיה נציגות של אמא שהיא 'כמו' האמא האמיתית שלו. יש בתוכו 'כמו' אמא שטובה ודואגת לו, 'כמו' אמא שכועסת ומעליבה. יכול להרגיש או לשמוע את אמא גם כשהיא לא לידו. כל הדמויות הנל משפיעות עליו מתוך העצמי ומלמדות אותו איך להגיב לעצמו. אמא מרגיעה – אל תבכה, יהיה בסדר- יגיד את זה לעצמו. אמא כועסת – 'למה אתה עושה שטויות?" – יגיד זאת גם לעצמו.
הדמויות המופנמות מלמדות את האדם איך להגיב לסובבים אותו – דוגמה מוחשית לקולות הפנימיים שלנו כהורים, מבית הורינו וכך נראה זאת אצל ילדינו, מהוות בסיס ליחסים.
דימוי עצמי – ביומיום משתמשים במושגים דימוי עצמי, ערך עצמי ביטחון עצמי חיזוק ביטחון עצמי אצל ילדים. מה הכוונה? העצמי כולל את כל מאפייניו של האדם. לכל תכונה, הרגשה או דעה מוצמדת תווית של ערך. עד כמה הדבר טוב או רע, חיובי או שלילי. מאפיינים חיוביים שווי ערך – גורמים לעליית הדימוי/הערך הביטחון. מאפיינים שליליים פוגעים בו וגורמים לו לרדת.
בני האדם לומדים על עצמם ממספר מקורות משמעותיים:
התנסות אישית.
יחסי גומלין בין אישיים.
חברה ותרבות- הדימוי העצמי של כל אדם נבנה בהתאם למידה שבה הוא מצליח להתאים את עצמו לדפוסי התנהגות בחברה בה הוא חי.
הדימוי והביטחון העצמי הם בעיקר תחושה אישית. לרוב לא מדוייקת ולא מתבססת על נתונים אמיתיים (דוגמת אנשים פרפקציוניסטים). אם ננסה לדרג את של עצמננו על סקלה בין 1 ל-10. נצליח. אוקיי נמצא שלרוב זה מתחלק בין תחומים שונים.
תחושת הדימוי העצמי והביטחון הן מורכבות, משתנות בתקופות שונות בחיינו. תחושת הערך נקבעת על פי שיפוטי החברה בה אנו מתחנכים.
היותינו ילדים קטנים אנו קולטים מסרים מהסביבה מה נחשב טוב ומה רע, מה מוערך ומה דחוי. הסביבה היא בתחילתה ההורים, אחר כך המחנכים השונים (גננות, מורים) . גם החברים, וכמובן גם המדיה (הספרות, הטלויזיה והאינטרנט) קובעים את הסטנדרטים שלפיהם אנו שופטים את תכונותינו ואת עצמנו ונותנים להם ערך חיובי או שלילי. תחושת הערך היא סוביקטיבית ומשתנה ממשפחה למשפחה. למשל, יש משפחות בהן לציתנות יש ערך גבוה, ולכן ילד עצמאי מידי ייחשב בעייתי, הוא ירגיש שמשהו אצלו לא בסדר כי הוא לא עומד בציפיות, ויקשה עליו להרגיש דימוי עצמי חיובי בגלל עצמאותו. לעומת זאת יש משפחות המעריכות מאוד יוזמה ודעה אוטונומית, וילד עצמאי שיגדל במשפחה כזו יהיה גאה ומרוצה מעצמאותו, והדימוי העצמי שלו יהיה גבוה.
תחושת הערך הסוביקטיבית משתנה גם בין תרבות לתרבות.
כך למשל, בתרבויות שמרניות מעריכים אנשים 'שהולכים בתלם', והם נחשבים מוצלחים ומקובלים. לעומת זאת בתרבויות מודרניות מעריכים אנשים 'יוזמים, נועזים, 'שיוצאים מהריבוע', והם נחשבים מוצלחים ומוערכים. באותו אופן, ישנן תרבויות המעריכות נשים עם גוף מלא, זאת לעומת תרבות המערב המתלהבת מנשים רזות, ובזה לנשים שמנות. לפיכך אתה יכול להיות אדם 'אוטונומי' או 'צייתן' -תתקבל אחרת לפי התרבות בה אתה נמצא, וכנראה תרגיש דימוי עצמי גבוה ונמוך בהתאם. וכך גם לגבי דימוי הגוף בהקשר למשקלו, אם אתם רזים או מלאים- חשוב באיזו חברה אתים נמצאים, ולפיכך ייקבע דימוי הגוף שלכם.
המלצות בנוגע לשיח הפנימי שלנו עם עצמנו: המלצות הקשורות לעשייה:
חישבו על מצבים בחינוך הילדים בהם אתם מאבדים מהדימוי העצמי החיובי שלכם. מרגישים שטעיתם, פגעתם, התייאשתם, כעסתם, ואתם מחפשים מה לומר לעצמכם כדי לחזור לכוחותיכם. לחזק את עצמכם. ההנחה היא כשהורים ומורים יצליחו לשמור על הדימוי העצמי החיובי שלהם גם במצבי קושי, הם יוכלו להיות יעילים יותר בתגובות לילדים, ויוכלו גם לעזור לילדים לבנות לעצמם דיבור פנימי חיובי ומחזק.
בניית דיבור פנימי חיובי אצל הילד מתחיל בבניית דיבור פנימי חיובי אצלנו כדוגמא אישית:
לכל אחד – שיח פנימי. דיבור פנימי חיובי מבטא ומחזק דימוי עצמי חיובי ולהפך.
ככל שאדם מחזיק אמונות פנימיות נוקשות של 'צריך', אמונות תובעניות ולא רציונאליות, הן יובילו באופן בלתי נמנע לכעס כלפי העולם וכלפי עצמו, למחשבות של הנמכה עצמית (אני לא שווה), למחשבות קטסטרופה (אני אף פעם לא אצליח) ולחוסר יכולת לשאת תסכול (מחשבות של 'אני לא יכול יותר') – פגיעה בדימוי העצמי.
יש לזהות את מערכת האמונות הנ"ל ולהחליפן במערכת אמונות מחזקת.
תפקיד ההורים לעזור לילדים לפתח דיבור פנימי חיובי כלפי עצמם:
באותה הדרך שהאדם מכין לעצמו דיבור פנימי מחזק כך הוא מכוון את הילדים לבנות לעצמם דיבור פנימי חיובי ומחזק:
ראשית, מזהה יחד איתם מתי קשה להם, מה הם אומרים לעצמם שפוגע בדימוי העצמי שלהם
שנית, מחפש יחד איתם מה הם יכולים להגיד לעצמם שיעזור להם להתחזק, ולהאמין בעצמם:
חיפוש המשפטים הפנימיים המחזקים הוא תהליך, מתבצע בדיאלוג ולוקח זמן. מבוגר רגיש וסבלני יכול ללוות את הילד בתהליך. עצם חיפוש הדיבור הפנימי המחזק הוא תהליך שמעצים את הדימוי העצמי
חיזוק האמונה בכוחו של הילד
בהמלצה הקודמת דיברתי על חיזוק האמונה של האדם בעצמו, ושל הילד בעצמו. בהמלצה הנוכחית אתמקד בחיזוק האמונה של המבוגר בכוחו של הילד. בלי אמונה כזו לא ניתן לחזק את הילד ולעזור לו בבניית דימוי עצמי טוב. גם אם מנסים לזייף ולומר לילד 'מהשפה לחוץ': "אתה טוב!" , "אני מאמין בך" הילד יקלוט שהמסר לא אמין, ולכן לא יתחזק ממנו. פעמים רבות קשה להורים ומורים להאמין בכוחם של ילדים. המבוגרים מתפקדים 'כסיירת חיפוש פגמים', רגישים וחרדים לכל חולשה של הילד, ומרגישים פעמים רבות שהחולשות חזקות מהכוחות. אם הילד עצבני, או עצלן, או אגוצנטרי, כועס בקלות, או כל חולשת אנוש אחרת, המבוגר משתכנע שהילד בבעיה, ומתקשה להאמין שלמרות הכל הילד חזק ומוכשר, ויצליח (עם עזרה כמובן) למצוא את מקומו ולבטא את כוחותיו. כשילדים נקלעים לבעיה ומגיבים ללחץ ברגרסיה (בוכים, צועקים, מאבדים את העשתונות, מאשימים, מכחישים את החלק שלהם, תוקפים, הורסים) בודאי שקשה מאוד למבוגרים להאמין בכוחות של הילד הלא מתפקד שלפניהם.
האמונה בכוחו של הילד פועלת באפקט מעגלי 'כנבואה שמגשימה את עצמה':
כשמאמינים בילד, גם כשקשה לו, וגם כשהוא לא מושלם, האמונה גורמת להשקיע בו, לעזור לו, לא לוותר גם שקשה, ובכך גדל הסיכוי להצלחה שמצדיקה את האמונה בו. כך למשל, כשלילד יש קושי בלימודים, אבל מוריו מאמינים שהוא מסוגל, הם משקיעים בו, עונים לו בסבלנות על שאלותיו, תומכים ומכוונים אותו. הילד מתחזק מהתמיכה ומההכוונה, מצבו משתפר, מה שמצדיק מעגלית את האמונה בו.
המלצות הקשורות לעשיה:
לתת כמה שיותר חיזוקים, ופידבקים חיוביים – חשוב לומר 'מילה טובה' על הצלחות, וגם על מאמצים. כשמפרגנים לילדו על הדברים הטובים שיש לו, ונותנים לו להרגיש טוב ומוצלח גם אם אינו מושלם- הדבר מעלה את הדימוי העצמי. כפי שציינתי בסעיף הקודם, למבוגרים יש נטיה להתמקד בשלילי ולהתיחס מעט מידי לחיובי. לעיתים מותשים מעיסוק בבעיות, לעיתים לא שמים לב שצריך ואפשר לומר מילה טובה. לפעמים לא יודעים לתת חיזוק, כי גם בעצמם לא מרבים לקבל חיזוקים. גישה זו מורגשת כשמבוגרים מרבים להעיר לילדים ולהעביר ביקורת על מה שלא תקין, וממעטים. מאפייני חיזוק מוצלח הם: הוא קצר, עניני, ממוקד, מתאר את ההתנהגות החיובית, או את המאמץ והכוונה הטובה.
מסמן אותם, נותן להם הכרה, נותן לילד פידבק-היזון חוזר, שהתנהגותו מוערכת וטובה. מילים המשתלבות היטב בחיזוקים הן "ראיתי ש…" , "שמתי לב ש…", "זה טוב…", "אתה מוצלח ב…", "פעלת היטב ב…" חיזוקים פחות מוצלחים הם אלו המתארים תכונות אישיות, ומחמיאים כללית לילד ללא קשר להתנהגות, תכונה או כוונה ספציפית. "אתה מקסים…", "אני מתה עליך…", "כיף איתך…". חיזוק המנוסח כך הינו פחות יעיל כי הוא לא מלמד את הילד מה התכונות או ההתנהגויות המוערכות והטובות אצלו, ולכן ההשפעה על הדימוי העצמי נמוכה יותר. המאבק של המבוגרים במתן החיזוקים הוא להשאר רלוונטיים לילד. שימשיך להקשיב לדעתם, ולהחשיב אותה רלוונטית כי היא אמינה ומתאימה לו. בגיל צעיר זו פחות בעיה, כי ילדים נוטים להאמין יותר לדברי המבוגרים, אך מגיל ההתבגרות ואילך הבעיה גוברת. כדי שמתבגר יקשיב לך כמבוגר, יתחשב בפידבק שלך 'ויכניס אותו' לדימוי העצמי שלו, אתה צריך להיות רלוונטי- להוכיח שאתה 'מבין ענין', מקשיב, מתחשב בדברים שאומרים לך, ולא רק נואם חינוכית את הדעות והערכים שלך. גם מתבגרים רוצים להתחזק מההורים והמורים שלהם, אך כפי שהוסבר בקטע על שלבי ההתפתחות התהליך מורכב יותר, ודורש מהמבוגרים יותר רגישות והעמקה בתגובות שלהם.
להפחית ביקורת, ולומר אותה בדרך פחות הרסנית – אי אפשר להמנע לגמרי מביקורת, פעמים רבות היא בלתי נמנעת. אך יש לשאוף לומר את הביקורת במילים ברורות, ממוקדות בהתנהגות עליה מעבירים ביקורת. לתאר מה ההתנהגות שלא מרוצים ממנה, ולכוון לשינוי חיובי. צריך לשים לב במתן הביקורת להפחית את הכעס, ההשפלה ("אתה סתם אפס"), לא לומר אבחנות אישיותיות סופניות ("אתה סתם אגואיסט" ולהמנע מהכללות מוגזמות ("אף פעם לא אכפת לך…"). ביקורת מהסוג הזה אינה יעילה, אינה מובילה לשינוי. בנוסף, היא פוגעת מאוד בדימוי העצמי. לדוגמא:אפשר לומר לילד "אני מאוד כועס, שאתה לא מקשיב לי", עדיף לא לומר "נמאס לי ממך שאתה אף פעם לא מקשיב לי"
לעזור לילד בהתארגנות – להציב יעדים ריאליים, להגדיר מדדים להצלחה – דימוי עצמי מתחזק כאמור מהצלחות, ונחלש מכשלונות. אם נוכל לעזור לילד להצליח יותר, נסייע לו בכך להגביר את תחושת הערך והבטחון העצמי שלו. פעמים רבות מבוגרים מסתפקים בתפקיד הקל של להגיד לילד מה צריך להיות, ואיך הוא צריך להתנהג. זה לא מספיק. זה כמו שתיתן לילד קטן כתובת של רחוב בעיר אחרת, ותצפה ממנו להגיע אליה בלי לתת לו מפה או עזרים אחרים שהכרחיים כדי למצוא את הרחוב.
לא פלא שהוא ייכשל במשימה. פעמים רבות כשהילד לא מצליח להצליח או לעמוד בציפיות ממנו כועסים עליו, וזה בפני עצמו מגביר את הלחץ והפגיעה בדימוי.
תפקיד המבוגרים לעזור לילד בצורה אקטיבית להשיג את מטרתו, ולהצליח. עזרה מעשית שכזו קשורה לעזרה בהגדרת היעדים אותם רוצים להשיג- ההורים והילד, ובהגדרת המדדים להצלחה. במילים אחרות- להגדיר מה רוצים, ואיך יודעים כשמצליחים להשיג את הדבר שרוצים. למשל: הילד אומר באופן כללי 'אני רוצה להצליח בלימודים'. זהו הגדרה מעורפלת מידי, שקשה להבין ממנה איך נראית ההצלחה בלימודים. לכן גם קשה לדעת אם הושגה ההצלחה או לא. האם ציון של 70 מספיק או צריך יותר?…כשההורים/מורים עוזרים לעצמם, וגם לילד להגדיר מהי אותה ההצלחה, הדרך אליה נהיית ברורה יותר. למשל, לומר במקרה לעיל: "היעד הוא להשיג ציונים מ- 80 ומעלה".
יעד המוגדר כך, ברור, התנהגותי וניתן למדידה, ניתן יותר בקלות להשגה, וגם אם לא- המצב ברור וניתן להחליט איך ממשיכים הלאה. אם הילד קיבל שמונים ומעלה- מרוצים, מרגישים טוב עם הדימוי עצמי בגלל ההצלחה. ומשם ממשיכים- או ליעד דומה של ציוני 80 או ליעד אחר של ציון גבוה יותר למשל. אם הילד קיבל פחות משמונים- 'עושים חושבים', מנסים להבין מה קרה, מה חסר, מה יכול לעזור לילד לשפר את הציונים. נשארים עם אותו יעד או מורידים קצת את רמתו (אולי לציוני 75), ומתחילים לפעול להשגת היעד. במקרה הזה, גם אם הילד לא השיג את היעד, עדיין הוא יכול לשמור על דימוי עצמי טוב, בגלל שהוא מאמין שהוא מסוגל להתמודד טוב יותר עם המצב בפעם הבאה. בעזרת המבוגרים, ובעזרת עצמו.
לעזור לילד לגייס כוחות להצלחה – כשמוגדר היעד חשוב לגייס כוחות להשיג אותו. לזהות ולהפעיל את המשאבים הנדרשים כדי להגיע ליעד. מדובר בכוחות שכלייים (ידע, הבנה, זכרון, אסטרטגיות למידה ועוד). כוחות יצירתיים (העלאת רעיונות) , כוחות פיזיים (כושר גופני, מהירות), כוחות נפשיים (עמידה בתסכולים, תפקוד במצבי לחץ, ניהול כעסים וחרדות ועוד) כוחות חברתיים (יכולת לעבוד בשיתוף פעולה, יכולת להתחרות ועוד). גם היכולת לשמור על דימוי עצמי חיובי במצבי קושי הוא כוח ומשאב אישי שיכול כאמור לעזור להשיג יעדים בהצלחה. קורה לעיתים שילדים, וגם מבוגרים לא מאמינים שהם מסוגלים להצליח. לא חשים מספיק אמונה במסוגלות שלהם. חוששים שאין להם כוחות מספיקים ולכן נוטים להתייאש ולוותר. תפקיד ההורה/מורה הוא לעזור לילד לגייס את הכוחות שלו, שיעבדו לטובתו. שימוש בחיזוקים, כפי שפורט לעיל תמיד יכול לעזור. עידוד-"את/ה יכול", "אני מאמין בך" you fake it until you make it אלו רק מספר רעיונות, אבל כל גישה שיכולה לחזק, לתת אמונה בכוח, יכולה לעזור. להאמין שגם אם כוח מסוים אינו פעיל באופן טבעי, אפשר לאמן אותו, ולהתחזק. כמו שרירי הגוף, שניתן לחזקם דרך אימון, כך גם כוחות ומשאבים ניתנים לחיזוק דרך התנסות. כך למשל, אם אתה ביישן מטבעך אפשר לתרגל ולחזק את הבטחון החברתי, אם אתה לא מאורגן מטבעך ניתן ללמוד אסטרטגיות, לתרגל אותן ולהתחזק.
תפקיד ההורים והמורים אינו להצביע שוב ושוב על החולשה ("אתה לא מאורגן") אלא להתמקד שוב ושוב בחיזוק הכוחות. זו מהות התהליך החינוכי:
- השתמשו בדיבור פנימי חיובי כלפי עצמכם- הפחיתו תובענות עצמית, אשמה, וחרדה.
- חזקו את האמון שלכם בעצמכם, גם במצבי קושי.
- הרבו לתת לעצמכם חיזוקים עצמיים.
- תנו לעצמכם חיזוקים שאתם מאמינים בהם.
- הפחיתו ביקורת קטלנית ולא יעילה כלפי עצמכם.
- הגדירו לעצמכם יעדים ריאליים, ברורים ומדידים להצלחה.
- חפשו את הדרכים שיעזרו לכם להתארגן ולהגיע להצלחה.
- גייסו משאבים , מתוך עצמכם , ותוך קבלת עזרה מאחרים בדרך להצלחה.
אפרת קידר, מנחת הורים לילדים בגיל הרך ומטפלת זוגית ומשפחתית בקליניקה השוכנת בשכונת צפון תל אביב.
לפרטים נוספים וייעוץ טלפוני ראשוני חייגו עכשיו – 072-33-80-811
