מי מאיתנו לא חווה מאבק כוח עם ילדנו, הרגע הזה שמערבולת של רגשות סוערות משתלטות עליך ואתה פשוט מוצף כל כך והכל גולש ואתה מאבד שליטה על הסיטואציה, ובראש שלך רצות מחשבות כמו "הילד לא שם עלי ומזלזל בי ומה יגידו עלי אנשים אם יראו איך הילד שלי מתנהג.."
ועד רגשות כמו עצב, אכזבה, חוסר אונים ואז גם מגיע כעס גדול, עליו, על עצמך, על שניכם, ואז אתה אומר לילד "לך לחדר להירגע" או "לך לחדר ותחשוב על מה שעשית" ושולח את הילד לחדר שלו לזמן הירגעות, Time-Out, זמן מחשבה או איך שלא תקראו לזה.
הרחקת ילד בזמן מאבק כוח- פוגעת בו. בכל גיל!
הצורך בשייכות הוא צורך רגשי מולד. אצל ילדים, עוד יותר, יש צורך עמוק בקשר, בתחושת שייכות, בתחושה שהם אהובים, משמעותיים ומסוגלים. עשרות שנים של מחקרים בתחום ההיקשרות הראו כי דווקא בעתות מצוקה, אנו צריכים להיות ליד אנשים ולהיות רגועים ע"י האנשים שאכפת להם מאתנו. הנה 5 סיבות מצויינות למה כדאי לכם פשוט להפסיק לעשות את זה:
- זה לא עובד בטווח הרחוק- רק מפתח עוינות ופוגע ביחסים בין ההורה לילד
- פגיעה באווירה המשפחתית- העמקת מאבקי הכוח.
- המסר : אני מוכן להיות איתך רק כשאתה מתנהג יפה- הוא מסר בעייתי.
- ההורה לא עסוק בללמד את הילד מיומנויות הרגעה או שליטה על תוקפנות.
- הילד חווה את האירוע כמשפיל וכואב. הדימוי העצמי שלו נפגע.
הרחקת הילד ל-TIME-OUT היא הדוגמא ה"מושלמת" לפגיעה בתחושת השייכות–
הילד לא מרגיש אהוב, הוא לא מרגיש משמעותי והוא לא מרגיש מסוגל.
התפקיד ההורי שלנו הוא מורכב ומופלא ומאתגר– הוא כולל את היכולת שלנו למלא את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילד, לסייע לילד במקומות בהם הוא מתקשה ולא פחות חשוב מזה לסייע לעצמנו לתפקד כהורים מיטיבים ולשם כך נדרשים אנו לעבודה פנימית:
- האם אני מסוגל/ת להתמודד על תסכול?
- האם יש בידי כלים חינוכיים אחרים?
- האם אני יודע/ת להציב גבולות שהם גם עניינים ועובדים וגם מכבדים ואוהבים?
יש דרכים רבות ללמד ילדים מהם הערכים והנורמות להתנהגות בבית שלנו.
וכן, גם מעבר לסביבה רגועה הוא אפשרי- כל עוד זה נעשה בשיתוף עם הילד עם הכנה מתאימה-
לא ממקום שמרחיק אותו אלא ממקום שמציע לו (ומוכן לקבל סירוב).
מקווה שגרמתי לכם/ן לחשוב שוב על הרחקה כעונש.
וכמו תמיד, אני כאן, במייל, בטלפון, בווטסאפ ובפייס לכל שאלה והבהרה.
