על פי תאוריית ההתקשרות (Attachment Theory) – תאוריה התפתחותית העוסקת בקשר המתפתח בין הילד לאמו בשנות החיים הראשונות כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו וכן את תפיסתו העצמית, התקשרות בטוחה היא סגנון ההתקשרות שאליו אנו שואפים כשאנו מדברים על הקשר הראשון בין התינוק למטפל העיקרי שלו.
בניסוי "המצב הזר" מצאה מרי אינסוורת פסיכלוגית באוניברסיטת וורג'יניה בשנת 1978, מספר סגנונות התקשרות לאמא: סגנון ההתקשרות הבטוח גורס כי תינוק בטוח בקשר שלו עם המטפל (האמא בניסוי) יצליח לחקור את החדר בבטחון רב כל עוד אמו בסביבתו, אך כשאמו תצא והוא יישאר לבדו עם האישה הזרה הוא יפסיק לחקור ויבכה. כשהאם תחזור, הוא יחפש את קרבתה ויירגע בעזרתה. בולבי ואיינסוורת' התייחסו לתינוק בעל סגנון זה ככזה שפעילות מערכת ההתקשרות שלו היא תקינה. ההנחה המרכזית של התאוריה היא כי קיים צורך מולד ואוניברסלי של תינוקות לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק.
להתפתחות ההתקשרות יש מהלך דומה בתרבויות שונות. אחד הסימנים להופעת ההתקשרות הוא מצוקת הפרידה. במחצית השנייה של השנה הראשונה, בערך בזמן שתינוקות מגיבים תגובות שליליות לזרים- חרדת זרים, הם גם בוכים כאשר הדמות המטפלת העיקרית עוזבים אותם לזמן מה וכשהיא חוזרת יש תגובות קידום פנים – הילד מגיב תגובת שמחה מיידית, הילד מחייך, מקפץ מעלה ומטה ומושיט את ידיו אל הדמות המטפלת.
מרי אינסוורת, הייתה החלוצה בחקר ההבדלים האיכותיים בין ההתקשרויות. יש לציין שהיום הניסוי שלה לא היה עומד בסטנדרטים האתיים. תרומתה למחקר אודות יחסי הורה-ילד בשנת החיים הראשונה היא משמעותית מאד, למעשה הבנה של דפוסים פתולוגים רבים נשענת על הבנת דפוס ההתקשרות של האדם. אם כן, מרי אינסוורת ערכה תצפיות בבית ובמעבדה וזיהתה דפוס התקשרות שכינתה 'דפוס התקשרות בטוח' וכמה דפוסים אחרים שכינתה 'דפוסי התקשרות חרדים'.
בניסוי שערכה הנקרא 'המצב הזר' – נמצא דפוס התקשרות בטוחה ב- 70% מהתינוקות. בילדים אלו ניכר איזון טוב בין משחק וחקירה מצד אחד, לבין הרצון להיות בקרבת מטפל מצד אחר. התינוק יכול לסמוך על זמינותו הריגשית והפיסית של המטפל ועל תגובתו הרגישה של המטפל לצרכיו ולכן הוא יכול להשתמש במטפל כבסיס בטוח לחקירותיו.
לעומת זאת, תינוקות בעלי התקשרות חרדה אינם מסוגלים להשתמש בהורה כבסיס בטוח לחקירותיהם, התינוק לא יכול לסמוך על הזמינות הריגשית והפיסית של המטפל ולכן אינו יכול להשתמש במטפל כבסיס בטוח לחקירותיו. היעדר ביטחון זה ניכר בדרכים שונות: התקשרות חרדה-מתנגדת והתקשרות חרדה-נמנעת.
הקשר בין התקשרות בטוחה ויחסי אמון בין הורה לילד
כשאני מדברת על תפיסת העולם שלי בנוגע ליחסים בכלל וביחסים בין הורים לילדים בפרט עומדות לנגד עיני שתי מילים: יחסי אמון!
אני רואה בעבודתי כמדריכת הורים את הערך הזה כערך עליון. כשהתינוק נולד הוא וההורה בסנירגיה מוחלטת, לאט לאט מתחילה היפרדות טבעית פיזית, מנטלית ורגשית, היפרדות מוצלחת, ללא סימני מצוקה מתמשכים תתקיים אצל ילד שלמד להאמין להורה שלו. מצב כזה קורה כבר בימיו הראשונים כאשר הוא בוכה וההורה נענה לצרכיו, כך הוא לומד לסמוך על העולם, יש מי שיענה לי, אני יכול לסמוך על אבא/אמא (הם הייצוג של העולם). תארו לכם איך ילד כזה גדל לילד, לנער, לאיש, לבן זוג וכן הלאה. אדם שהוריו אפשרו לו סגנון התקשרות בטוח יהיה אדם בטוח יותר בעצמו ובסביבתו.
הקשר בין התקשרות בטוחה וייעוץ שינה
בתהליך של ייעוץ להורים עייפים לתינוקות רכים אני אעלה את נושא סגנון ההתקשרות על מנת להטמיע את החשיבות למענה המיידי לבכי של תינוק בשנת החיים הראשונה לחייו מתוך אמונה כי מענה לבכיו של העולל וסיפוק צרכיו הראשוניים והשניוניים הם בחשיבות עליונה בשלב הזה ולכן גם תהליך הייעוץ יתחשב בתפיסת העולם הזו.
